בניגוד למה שמשתמע בבירור מהתמונות - הלק הוא בצבע מנטה ירקרק מהמם. הוא לא כחול כמו שהוא יצא (זה היה סיוט לנסות לצלם את הצבע שלו! אולי הבעיה היא במצלמה שהשתמשתי בה, שהיא לא המצלמה הרגילה שלי ואולי הבעיה היא בלק שלא מוכן להצטלם.. לא אדע לעולם!)
בכל אופן, הלק הזה מהמם ונהנתי ממנו ממש..
שתי שכבות הספיקו לכיסוי כמעט אטום. הפורמולה הייתה עבה ומעצבנת. זמן הייבוש בהתאם לשאר הלקים שניסיתי של אילמאסקה היה כמעט נצחי (טוב, אני מגזימה... אבל הוא לא היה קצר :)) ולסיום הוא גם היה עלי לא עמיד בעליל - בעיה שיתכן ונבעה מהשכבות העבות שנאלצתי למרוח.
נשאר לי עוד לק אחד מהקולקציה הפסטלית... האם הוא יהיה זה שישנה את גישתי? מסופקני! אך אני מוכנה לנסות.
מעבר לזה - כפי שכבר כתבתי (אולי זה היה בתגובות?) - אני ממש לא פוסלת את אילמאסקה בעקבות ההתנסות הזאת. אני חושבת שלשפוט חברה שלמה לפי קולקציה אחת של פסטלים זאת טעות, כי אני יודעת שגם חברות שאני מאוד אוהבת מתקשות בייצוג לקים פסטלים איכותיים, אולי הלקים הרגילים שלהם מוצלחים.
אני אגב כנראה לא אדע את זה, כי מה שאני כן יודעת על הלקים שלהם זה שהם יקרים!
הנה נסיון שלי לערוך את התמונה ככה שהצבע של הלק יהיה יותר תואם למציאות. את הצבע של האצבע לא הצלחתי לסדר, אבל אולי דווקא יפה לי ככה. בכל אופן זה פחות או יותר הצבע של הלק... קסום!
●
ולנושא אחר!
השבוע לקחתי איתי מצלמה לבאר שבע, וגם כלב. קיבלתי מההורים שלי את הכלב (צ'רלי) לבייביסיטר.שילבתי הכל ויצאתי עם הכלב והמצלמה לטיול בוקר, במטרה לצלם לקים.
ואז השותף הלא הומו שלי הציע לי שאני אשתף את קוראי הבלוג בתמונות של המקום בו אני גרה. ההצעה המקורית שלו היתה לייצג את הלק בהקשר החברתי, ואולי לצלם את התגובות של עוברי האורח בשכונת ו' הישנה בבאר שבע ללק שלי. אני אמרתי לו שזאת אמירה ממש מתנשאת ומזל שאני לומדת אנתרופולוגיה ויודעת להגיד לו שהוא חוטא באתנוצנטריות.
בכל אופן, אני מתה על השכונה שלי ועל הדירה המצ'וקמקת שלי.. השכונה מזכירה לי את הילדות (גדלתי בשכונה דומה מאוד), ואני מתרגשת כל יום לשמוע את הירקן הנייד צועק במגאפון "פירות, ירקות, ביצים!!!".. לי יש תיאוריה שהירקן הנייד הוא גם האלטעזאכן.. מבעד למגאפון אני מוכנה להישבע שיוצא אותו קול!!
אני מודה שסילפתי את המציאות, ואת התמונות המזעזעות של הרחבה שמחוץ לבניין מלאה בבוץ, או של הפח שעולה על גדותיו כבר מיום ראשון, או של הנרקומן שישן מתחת לפח, חסכתי מכן.. אבל זה כי אני פשוט לא רואה את זה.
הכניסה המרגשת לבניין שלי, ואל תנסו - כי האור במדרגות לא עובד:
(התקשרנו לחברת חשמל כדי לברר כמה חוב יש לבניין.. התשובה היא 2000 ש"ח והם לא מוכנים לוותר לנו.. מזל שיש פנס בפלאפון!)
הבניין שלי:
את החלון שלי אתם לא יכולים לראות כי עץ גדול מסתיר אותו. אבל אתם כן יכולים לראות את החלון למרפסת שירות, שהעץ הגדול לא הצליח לחסום אותו מפני היונים שהחליטו לקנן לי בתוך הדירה...
הייתי מצלמת לכם גם את המקלט אליו ירדנו כשנפלו טילים, אבל אין כזה בשכונה. חשבתי לצלם במקום זה את המרחב המוגן שאנחנו הולכים אליו, אבל אין כזה.
●
ונושא אחר אחרון:בדרך מהשיעור לספריה, הייתי חייבת לעצור באחד הדוכנים של האוניברסיטה, וקניתי את החולצה הזאת:
יש לה מלא חסרונות (טוב, שניים אבל ממש גדולים) - כמו הפפיון המכוער בחזה והחגורה שתקועה במקום לא ברור (בעצם גם החגורה עצמה לא ממש ברורה... למה בעצם יש פה חגורה?), אבל חיפשתי כבר כמה זמן חולצת שיפון כחולה עם נקודות במחיר שפוי, ובדיוק היו עלי 70 ש"ח במזומן.
החגורה לא רלבנטית לי כי ממילא אני אכניס את החולצה למכנסיים או לחצאית, ועם הפפיון אני כבר אסתדר איכשהו.
פפיון מכוער:
יאללה, היה ממש מגניב! ואפילו פתחתי קטגוריה חדשה בעקבות התוכן הלא ברור הזה. קראתי לה "אפי".